If the principal does not compose such a deed for the agent, he may not enter into litigation on his behalf, for the defendant will argue: "You are not the party with whom I have contention."
Even if the principal does compose such a deed, the agent is no more than that, and any property that he acquires belongs to the principal. And any expenses undertaken by the agent with regard to the dispute for which he was given power of attorney must be borne by the principal. For this is also written in the deed granting power of attorney: "Any expenses that you undertake in this case, I undertake to pay."
If the defendant prevails, another one of the partners cannot lodge a claim against the partner who engaged in the litigation, telling him: "If I had been there, I would have raised other arguments and caused the defendant to be held liable," for the partner who engaged in the litigation can tell him: "Why didn't you come and raise those arguments?"
For this reason, if the other partner was in another country, that partner can seek out the defendant and enter litigation against him, telling him: "I do not agree with all the arguments my partner raised."
Accordingly, the defendant can delay, telling the first partner: "Either enter into litigation concerning only your share, or bring me power of attorney from the other party. For I am holding property belonging to both of you, and you both are involved parties in this case. Tomorrow, your brother - or your partner - will come and also lodge a claim against me."
If he does not desire to give it to the agent, he is not required to do so. For the agent is not the litigant. This applies unless the agent brings power of attorney from the owner of the entrusted object.
Every person who comes to demand payment from a colleague, using power of attorney, is described by the verse (Ezekiel 18:18 : "He did what is not good among his people."
Similarly, if a person is required to take an oath in response to a colleague's claim, that colleague cannot grant another person power of attorney to have the oath administered. The rationale is that he is not transferring to the prospective agent an object of substance. And a person cannot transfer power of attorney on a claim that involves merely words. For words cannot be transferred unless they are associated with a financial claim.
What should he do? He should give the agent a portion of land of any sizeand transfer the money to him by virtue of his acquisition of the land with the intent that he expropriate it with this power of attorney. The agent may then go, enter into litigation, and expropriate the money.
If a person lent money to another person, he cannot compose a bill transferring power of attorney concerning it. This applies even if the loan is recorded in a legal document.The rationale is that a loan was given with the intent that the borrower spend the money. Thus, the money given by the lender no longer exists. And a person cannot transfer ownership over an entity that does not exist. The only way a person can transfer ownership of a debt is through a ma'amad sh'loshtan - which is a dictate whose rationale cannot be explained, as mentioned above, or through transferring the debt by writing a deed transferring ownership of the promissory note and giving it to the recipient, for in this way one transfers the lien that the note conveys.
This is my understanding of the law from the Gemara. The Geonim have, however, ordained that one may also grant power of attorney with regard to a loan, so that no one should take money belonging to a colleague and go to a distant country.
They also ordained that if a person was granted power of attorney to collect money belonging to a colleague that was held by another person or to demand payment of a loan from him, and the person transferring the debt did not own land, he could transfer to him four cubits of his heritage in Eretz Yisrael, and then transfer the money to him, by virtue of his acquisition of the land.
Such statements appear to me extremely flimsy and insubstantial. For who is to say that this person has a portion in Eretz Yisrael? And even if he is fit to receive a portion of the land, it is presently not in his possession. The Geonim who ordained this ruling did not say: "Let the law pierce the mountain." Instead, they explained that the ruling was issued only to intimidate the defendant, so that if he desires to enter into litigation and pay the money when presented with this power of attorney, he is no longer under obligation.
Why is he no longer under obligation? For a person who brings this insubstantial power of attorney is no worse than an agent appointed in the presence of witnesses. If, however, the defendant does not desire to enter into litigation with the person granted the power of attorney, he is not compelled to give him the money or take an oath until the principal comes himself.
Similarly, the Geonim ruled that if a person granted a colleague a loan, whether it is supported by a promissory note or by a kinyan observed by witnesses, even though the person denied his obligation in court, a deed granting power of attorney can be composed, because the defendant is denying a claim involving a lien on property. If, however, the loan is supported by a verbal commitment alone, and it is denied, the Geonim did not ordain that a deed granting power of attorney be composed concerning it.
The person granted power of attorney, however, may not grant power of attorney to another person. For the principal might not agree, saying: "I do not want my property entrusted to another individual." Therefore, if the agent had stipulated that he be given the right to grant power of attorney to someone else, and have that person grant power of attorney to another, the agent may write a deed granting power of attorney to a second individual, and the second individual may do so for a third. Everything follows the stipulation.
Therefore, if the agent had the principal stipulate that the agency is effective whether he improves his position or impairs it, his acts are binding, even if he waives payment of the entire obligation.
Similarly, with regard to any other claim that Levi makes that is dependent on Shimon, Reuven should enter into litigation regarding the matter, and the property should be placed in the court until Shimon comes and is questioned. Reuven may have a ban of ostracism issued against anyone who issues a false claim to withhold payment and delay it.
If Levi is required to take an oath, he may not delay and say: "I will not take an oath until I have a ban of ostracism issued in the presence of Shimon against anyone who issues a false claim against me." For the issuance of this ban of ostracism is merely a minor ordinance that the later Geonim ordained so that the litigants will be forthright in their claims. And we do not delay having the defendant take an oath, because of this minor ordinance.
הלכות שלוחין ושותפין פרק ג
א) מי שהיתה לו קרקע תחת יד אחד או שהיו לו מטלטלין פקדון ורצה לעשות שליח לדון עם זה ולהוציא הקרקע או הפקדון מתחת ידו הרי זה כותב לו הרשאה וצריך לקנות מידו שהרשהו ואומר לו דון וזכה והוצא לעצמך וכיוצא בעניינים אלו, ואם לא כתב לו אינו יכול לדון עמו מפני שהוא אומר לו אין אתה בעל דיני, ואף על פי שכתב לו כן אינו אלא שליח וכל מה שיזכה בו הרי הוא של משלחו, וכל ההוצאות שיוציא השליח על דין זה שהורשה הרי המשלח חייב בהן, שכך כותבין בהרשאה כל שתוציא בדין זה עלי לשלמו.
ב) הקנה לזה שהרשה שליש או רביע מה שיש לו ביד חבירו הרי זה עושה דין על הכל הואיל ודן על חלקו והרי הוא בעל דינו בחלקו דן על הכל.
ג) אחד מן האחים שלא חלקו או מן השותפין שבא לתבוע תובע על הכל הואיל ויש לו חלק בזה הממון אין צריך הרשאה משאר שותפין, ואין השותף האחר יכול לומר לשותפו שדן אילו הייתי אני שם הייתי תובע טענות אחרות ומחייב בעל דיני, שהרי אומר לו למה לא באת לתבוע גם אתה, לפיכך אם היה במדינה אחרת יש לו לחזור על בעל הדין ולדון עמו ולומר לו אני איני מודה בכל מה שטען שותף שלי לפיכך יש לנתבע לעכב ולומר לזה או דון עמי בחלקך או הבא הרשאה שהרי ממון שניכם בידי ושניכם בעלי דיני ולמחר יבא אחיך או שותפך ויתבע גם הוא.
ד) הבעל בנכסי אשתו צריך הרשאה, ואם יש פירות בקרקע מתוך שיש לדון על הפירות שהרי הן שלו דן על העיקר ואין צריך הרשאה מאשתו שאם אין לו קרקע אין לו פירות.
ה) מי שהיה לו ביד חבירו פקדון או מלוה בין במטלטלין בין מעות ועשה שליח בעדים להביאן לו הרשות ביד זה שהם אצלו אם רצה ליתן נפטר ואינו חייב באחריותן שהרי נתן לשלוחו, ואם לא רצה ליתן אינו נותן שאין זה בעל דינו עד שיבוא בהרשאה על הפקדון, וכל הבא בהרשאה הרי הוא בכלל הנאמר בהן ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו.
ו) התובע חבירו בדין במטלטלין או במעות שהפקיד אצלו וכפר בו אינו יכול לכתוב הרשאה עליו שנמצא זה כמשקר שהוא אומר לו הרשיתיך ליטול מה שיש לי ביד פלוני וכבר אמר פלוני שאין לו אצלו כלום, וכן מי שנתחייב לו חבירו שבועה אינו יכול להרשות אחר עליו להשביעו שאין שם דבר שיקנה לו ואין אדם מרשה על תביעת דברים שאין הדברים נקנין אלא על תביעת הממון.
ז) מי שהיו לו מעות פקדון ביד אחר ורצה להרשות שליח להביאן אין הקניין מידו מועיל בזה שאין המטבע נקנה בחליפין, אלא כיצד עושה נותן לו קרקע כל שהו ומקנה לו המעות על גבה כדי להוציאן בהרשאה זו והולך ודן עמו ומוציאן, היתה לו מלוה ביד אחר אינו יכול לכתוב הרשאה עליה ואפילו היה החוב בשטר מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין אדם מקנה לחבירו דבר שאינו בעולם, ואין לו דרך שיקנה אדם חוב בה אלא במעמד שלשתן והוא דבר שאין לו טעם כמו שביארנו או בהקניית שטר החוב עצמו בכתיבה ומסירה מפני שהוא מקנה השיעבוד שבו, זהו הדין שיראה לי מן הגמרא אבל הגאונים תקנו שכותבין הרשאה אף על המלוה כדי שלא יטול כל אחד ממון חבירו וילך לו למדינה אחרת, ועוד תקנו שאם הרשהו ליטול מעות שיש לו ביד חבירו או לתבוע ממנו הלואה ולא היתה למקנה קרקע מקנהו ארבע אמות מחלקו שבארץ ישראל ומקנה לו המעות על גבן, ודברים אלו דברים קלים הן עד מאוד ורעועים שזה מי יאמר שיש לו חלק בארץ ישראל ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו. והגאונים עצמן שתקנו תקנה זו אמרו שאין אומרין יקוב הדין את ההר ואינה אלא כדי לאיים על הנתבע, אם רצה לדון וליתן בהרשאה זו נפטר ולמה יפטר שאין זה הבא בהרשאה זו הרעועה פחות משליח שעשהו בעדים, אבל אם לא ירצה הנתבע לדון עמו אין כופין ליתן לו ולא להשביע עד שיבא בעל דינו, וכן הורו שאם היתה לו מלוה אצל חבירו בין בשטר בין בעדי קניין אף על פי שכפר בה בבית דין כותבין עליו הרשאה מפני שהוא כפירת שיעבוד קרקע, אבל אם מלוה על פה היא שכפר בה לא תקנו שיכתבו עליה הרשאה.
ח) מי שהרשה לאחד ורצה לבטל השליחות ולהרשות לאחר הרי זה מבטל, ואין למורשה לכתוב הרשאה לאחר שזה אומר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר, לפיכך אם התנה עליו שירשה הוא לאחר ואחר לאחר הרי השליח כותב הרשאה לשני ושני לשלישי הכל לפי תנאו.
ט) הבא בהרשאה שמחל לזה הנתבע או שמכר לו או שמחל לו על השבועה או שעשה עמו פשרה לא עשה כלום שהרי אומר לו לתקן שלחתיך ולא לעוות, לפיכך אם התנה עמו בין לתקן בין לעוות אפילו מחל לו על הכל הרי זה מחול.
י) ראובן שבא בהרשאה ותבע שמעון אין שמעון יכול לדחותו ולומר לו שמא המשלח אותך הרשה אחר וביטל שליחותך שהרי ראובן אומר לו תן לי הפקדון שיש לי בידך וזו הרשאתי תהי אצלך, ואם המפקיד הרשה אחר הוא הפסיד על עצמו ושמעון פטור שהרי בהרשאתו נתן.
יא) ראובן שבא בהרשאת שמעון ותבע לוי ואמר לוי לא היו דברים מעולם אבל ישבע שמעון ויטול מוציאין הממון מיד לוי ויהיה מונח בבית דין עד שיבא שמעון וישבע ויטול, וכן כל הדברים שתולה לוי בשמעון ידון ראובן ויהיה הממון מונח בבית דין עד שיבא שמעון וישאל, ויש לראובן להחרים על מי שטוען טענת שקר כדי לעכב הממון ולאחרו, נתחייב לוי שבועה אינו יכול לעכב ולומר לו איני נשבע עד שאחרים בפני שמעון על מי שטוען עלי שקר שאין זה החרם אלא תקנה קלה שתקנו הגאונים האחרונים כדי שיכוונו בעלי דינין טענותיהן ואין מעכבין שבועתו של זה מפני תקנה זו הקלה.