Rashi and Ramban offer a different interpretation. According to their view, the day's of niddah and zivah depend on a woman's circumstances each month. When she menstruates, she begins the days of niddah. If she continues bleeding beyond seven days or if she discovers uterine bleeding after these seven days (but within the next eleven days), she becomes a zavah. She remains in that category until seven "spotless" days pass. After those seven days, when she discovers uterine bleeding again, she becomes a niddah. Similarly, if she does not discover uterine bleeding within the eleven days, the next time she discovers uterine bleeding, she is considered as a niddah.
There are Talmudic passages which appear to support both positions. The position of Rashi and the Ramban appears to be closer to a woman's actual physical pattern and the commentaries question why the Rambam - a doctor - did not take note of this dimension. The Tur (Yoreh De'ah 183) follows the view shared by Rashi and the Ramban. In practice, however, this difference of opinion is not relevant at all, for as stated in Chapter 11, at present, Jewish women have accepted the stringency of counting seven "spotless" days whenever they discover even the slightest uterine bleeding. Hence, whatever their status actually is, they will certainly not transgress.
Take care of this reckoning so that you will know [a woman's status] if she discovers blood. Was it in the days of niddah or the days of zivah? For throughout a woman's entire life, she [follows the same pattern]: seven days of niddah and eleven days of zivah unless the pattern was interrupted by a birth, as will be explained.9Chapter 7, Halachah 2.
If she discovered uterine bleeding on the tenth, eleventh, and twelfth days of her "days of zivah," she is not considered a major zavah. Instead, from the state of a minor zavah, she becomes a niddah. For the twelfth day is the beginning of her days of niddah27As stated in Halachot 5 and 6, there are only eleven days of zivah. Afterwards, the days of niddah begin again. and a woman who discovers bleeding in her days of niddah does not become a zavah, as we explained.28See Halachah 4 which states: "Any blood discovered during these days is considered as the blood of niddah." Thus she will have only discovered blood on two days of zivah. That is not sufficient to render her a major zavah.
[The following laws apply if a woman] discovers bleeding on the eleventh day of zivah and she immersed herself in the evening on the night of the twelfth day and engaged in relations.30For she is required to wait for one "spotless" day before engaging in relations (Ra'avad). The Maggid Mishneh explains that this is a Rabbinic requirement. Although she is impure and the man who engaged in relations with her becomes impure and the laws regarding the impurity of the places where they both sit and lie apply, the couple are not liable for kerait. [The rationale is that] the twelfth day is not joined with the eleventh day for her to be considered a zavah. Her immersion that night is effective in saving her from [being liable to bring] a sacrifice.31Needless to say, however, she is forbidden to engage in such relations.
Similarly, if she discovered bleeding on the ninth and tenth days of her days of zivah and discovered bleeding again at the conclusion of the eleventh day during bein hashamashot, there is an unresolved doubt if she is considered a [major] zavah. For perhaps the final discovery [of bleeding] was on the eleventh day and she will have discovered [bleeding] on three consecutive days during her days of zivah.
If she inspected herself and found impurity, even if she checked herself on the seventh of her days of niddah, if she did not inspect herself again [before] bein hashamashot to separate herself from the impurity of niddah, but instead waited [several] days and afterwards inspected herself and found that she was pure, there is an unresolved doubt if she is considered a [major] zavah.41For perhaps she had continued bleeding from the conclusion of her days of niddah until shortly before she made an inspection. We have no way of knowing either way and hence, give her the status of a zavah because of the doubt.
If she discovered impurity, she is definitely a zavah. [The rationale is that since] at the beginning she discovered impurity and at the end, she discovered impurity, we operate under the presumption that she did not stop bleeding.42Although we do not have certain evidence that she continued to bleed for this entire time, we operate under that assumption for the reason the Rambam mentions.
On the first day of menstruation, even though a woman [conducted an inspection and] found that she was pure, it is as if she discovered impurity. For on the first day of menstruation, we operate under the presumption that a woman's flow will continue.43From the statements of the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 196:2) and the notes of the Dagul Mervavah, it would appear that if the woman's flow stops in the late afternoon of the first day, it is considered to have ceased.
If she checked herself on the third day of zivah and discovered that the bleeding had ceased, but did not check herself on the first day of counting and then checked herself on the seventh day, she can be assumed to be pure.47See Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 196:4) which mentions a difference of opinion on this matter, quoting also the opinion of Sefer Mitzvot Gadol who maintains that one must make an inspection on both the first and the seventh day.
The same laws apply to a zav48Who must also inspect himself and count seven "spotless" days. See Hilchot Mechusrei Kapparah, ch. 3. with regard to all these inspections if he finds himself pure and it is considered as if he counted these days.
הלכות איסורי ביאה פרק ו
א) דם הנידה, ודם הזבה, ודם הקושי, ודם היולדת, ודם טוהר של יולדת -- כולו דם אחד הוא, ומן המקור הוא בא ומעיין אחד הוא. ובזמנים בלבד הוא שישתנה דינו, ותהיה רואה דם זו טהורה; וזו נידה, וזו זבה.
ב) כיצד, כשתראה האישה דם תחילה, או כשתראה בשעת וסתה, והוא העת שקבעה לנידתה -- הרי זו נידה כל שבעת הימים, בין ראת כל שבעה, בין שלא ראת אלא טיפה ראשונה בלבד; ראתה דם ביום השמיני -- הרי זה דם זיבה, מפני שהוא בלא עת נידתה. [ג] וכן כל דם שתראה בתוך הימים שבין וסת נידה ווסת נידה, הרי הוא דם זיבה. והלכה למשה מסיניי, שאין בין זמן נידה לזמן נידה אלא אחד עשר יום בלבד.
ג) [ד] כל שבעת הימים שנקבעה לה וסת בתחילתן, הן הנקראין ימי נידתה, בין ראת בהן דם, בין לא ראת; ומפני מה נקראין ימי נידה, מפני שהם ראויין לנידה, וכל דם שתראה בהן, דם נידה ייחשב. [ה] וכל אחד עשר יום שאחר השבעה, הן הנקראין ימי זיבתה, בין ראת בהן דם, בין לא ראת; ולמה נקראין ימי זיבה, מפני שהן ראויין לזיבה, וכל דם שתראה בהן, דם זיבה ייחשב. והיזהר בשני שמות אלו, שהם ימי נידתה וימי זיבתה.
ד) [ו] כל ימי האישה מיום שייקבע לה וסת עד שתמות, או עד שייעקר הוסת ליום אחר -- תספור לעולם שבעה מתחילת יום הוסת ואחריהן אחד עשר, שבעה ואחריהן אחד עשר; ותיזהר במניין, כדי שתדע בעת שתראה דם, אם בימי נידה ראת, או בימי זיבה: שכל ימיה של אישה כך הן, שבעה ימי נידה ואחד עשר ימי זיבה, אלא אם כן הפסיקה הלידה, כמו שיתבאר.
ה) [ז] אישה שראת דם בימי זיבתה יום אחד בלבד, או שני ימים זה אחר זה, נקראת זבה קטנה, ונקראת שומרת יום כנגד יום; ואם ראת שלושה ימים זה אחר זה, הרי זו זבה גמורה, והיא הנקראת זבה גדולה, ונקראת זבה סתם -- שנאמר "ואישה כי יזוב זוב דמה ימים רבים" (ויקרא טו,כה), מיעוט ימים שניים, רבים שלושה.
ו) [ח] אין בין זבה גדולה לזבה קטנה, אלא ספירת שבעה והבאת קרבן -- שזבה גדולה צריכה לספור שבעה ימים נקיים, וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד; וזבה גדולה מביאה קרבן, כשתטהר. אבל לעניין טומאה, ואיסור ביאה -- שתיהן שוות.
ז) [ט] כיצד, ראת דם בימי זיבתה, בין שראת בתחילת הלילה בין שראת בסוף היום -- הרי אותו היום כולו טמא, וכאילו לא פסק הדם מעת שראת עד ששקעה החמה; ומשמרת כל הלילה. אם לא ראת כלום בלילה, משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה, ומשמרת כל היום; אם לא ראת כלום, הרי זה יום אחד טהור כנגד היום הטמא -- והרי היא מותרת לבעלה, לערב.
ח) [י] ראת דם גם בשני, בין ביומו בין בלילו אחר שטבלה -- הרי היום השני טמא, ומשמרת כל ליל שלישי. אם לא ראת, משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה, ומשמרת כל היום; אם לא ראת כלום, הרי זה יום אחד טהור כנגד שני ימים הטמאים, ומותרת לבעלה ערב.
ט) [יא] ראת דם גם בשלישי, בין ביומו בין בלילו -- הרי זו זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה ימים טהורים, בלא דם, שנאמר "וספרה לה שבעה ימים, ואחר תטהר" (ויקרא טו,כח); וטובלת ביום השביעי אחר הנץ החמה, והרי היא מותרת לבעלה לערב. וביום השמיני, מביאה קרבנה, שתי תורים, או שני בני יונה.
י) [יב] זבה קטנה שטבלה בלילה של יום השמור, או זבה גדולה שטבלה בליל שביעי -- כאילו לא טבלה, והרי היא כנידה שטבלה בתוך שבעה.
יא) [יג] הבא על זבה גדולה ביום שביעי של ספירה אחר שטבלה, או על זבה קטנה ביום השמור אחר שטבלה -- פטור מן הכרת: כיון שטבלה בזמן הראוי לטבילתה, טהורה. ואישה זו תרבות רעה, שהרי בעילתה ומגעה תלויין.
יב) [יד] כיצד הן תלויין, אם נשלם היום אחר הטבילה ולא ראת דם -- הרי כל שנגעה בו אחר טבילתה, טהור, ובעילתה אחר הטבילה, אין חייבין עליה כלום; ואם ראת דם ביום זה אחר שטבלה -- נמצאת זבה למפרע, וכל שנגעה בו למפרע טמא, והיא ובועלה, חייבין בקרבן. ולפיכך היא אסורה לבעלה עד לערב, שלא תביא עצמה לידי ספק.
יג) [טו] זבה שספרה ששת ימים נקיים, ובשביעי ראת דם, אפילו סמוך לשקיעת החמה -- סותרת הכול, וחוזרת למנות מאחר היום הטמא שבעה ימים נקיים. [טז] פלטה שכבת זרע בתוך ימי הספירה, סותרת יום אחד, מפני שהיא כזב שראה קרי, שסותר יום אחד.
יד) ראת דם בעשירי מימי זיבתה, ובאחד עשר, ובשנים עשר -- אף על פי שראת שלושה ימים זה אחר זה, אינה זבה גדולה, אלא יצאת מזיבות קטנה, לנידה: שיום שנים עשר, מתחלת נידתה; והרואה בימי נידתה, אינה זבה, כמו שביארנו.
טו) [יז] ומה הוא זה שכתוב בתורה "או כי תזוב על נידתה" (ויקרא טו,כה) -- שאם ראת שלושה ימים סמוך לנידתה, הרי זו זבה, כגון שראת בשמיני לנידתה ובתשיעי ובעשירי, שהם ראשון ושני ושלישי מהאחד עשר יום שהם ימי זיבתה.
טז) ראת דם באחד עשר מימי זיבתה, וטבלה לערב שהוא ליל שנים עשר, ושימשה מיטתה -- אף על פי שהיא טמאה, ובועלה טמא, ועושין משכב ומושב -- אינן חייבים כרת: מפני שאין יום שנים עשר מצטרף ליום אחד עשר לעשותה זבה, הועילה לה טבילת ליל זה להצילה מן הקרבן.
יז) [יח] טבלה ביום שנים עשר אחר שתנץ החמה -- הרי זו אסורה לבעלה עד לערב, כדין כל זבה קטנה; ואם עבר ובעלה, שניהן פטורין מכלום: ואפילו ראת דם אחר שבא עליה ביום שנים עשר, אין בכך כלום, שזה דם נידה הוא, ואינו מצטרף ליום שלפניו.
יח) [יט] ראת דם בסוף שביעי לנידתה בין השמשות, וראת בתשיעי ובעשרי -- הרי זו ספק זבה: שמא ראייה ראשונה בליל שמיני הייתה, ונמצאת שראת שלושה ימים זה אחר זה מתחילת ימי זיבתה.
יט) וכן אם ראת דם בתשעי ובעשרי מימי זיבתה, וראת בסוף יום אחד עשר בין השמשות -- הרי זו ספק זבה: שמא ראייה אחרונה ביום אחד עשר הייתה, והרי ראת שלושה ימים זה אחר זה בימי זיבתה.
כ) נידה שבדקה עצמה בתוך ימי נידתה, ומצאה שפסק הדם, ואפילו פסק בשני לנידתה, ושגגה או הזידה ולא בדקה עד לאחר נידתה ימים רבים, וכשבדקה מצאה טמא -- אין אומרין שמא כל אותן הימים הייתה טמאה, אלא כל אותן הימים שלא בדקה בחזקת טהרה.
כא) בדקה עצמה ומצאה טמא, אפילו בדקה בשביעי לנידתה, ובין השמשות לא בדקה עצמה, כדי לפרוש מטומאת נידה, אלא המתינה ימים, ואחר כך בדקה ומצאה טהור -- הרי זו ספק זבה; ואם מצאה טמא, הרי זו זבה ודאית -- שכיון שבתחילה מצאה טמא ולבסוף טמא, הרי זו בחזקת שלא פסק. ויום ראשון של נידה, אף על פי שמצאה בו טהור, הרי זה כמי שמצאה טמא, שיום ראשון כולו הוחזק המעיין פתוח.
כב) [כא] זבה שבדקה עצמה בראשון מימי הספירה ומצאה טהור, ולא בדקה עד יום שביעי ומצאה טהור -- הרי זו בחזקת טהרה, וכאילו בדקה כל שבעה ומצאה טהור. [כב] וכן אם בדקה ביום ראשון מימי הספירה ומצאה טהור, וביום השמיני ומצאה טהור -- הרי זו בחזקת טהרה.
כג) בדקה ביום שלישי לזיבתה ומצאה שפסק הדם, ולא בדקה ביום ראשון מימי הספירה, ובשביעי בדקה ומצאה טהור -- הרי זו בחזקת טהרה. והוא הדין לזב בכל אלו הבדיקות שהוא טהור, ועלו לו ימי ספירה.
כד) [כג] כל אישה שהיא ספק נידה ספק זבה -- צריכה לישב שבעת ימים נקיים מספק, וטובלת בליל שמיני, ואחר כך תהיה מותרת לבעלה; ומביאה קרבן זבה, ואינו נאכל, כמו שיתבאר במקומו.




