Positive Mitzvot 43, 44, 45, 46, 47, 48, 50, 51
On the seven days of the holiday of Pesach, sacrifices are to be brought in addition to the daily burnt offering.
For people who live and work on a farm, the arrival of Spring means much more than bike riding and kite flying!
After a cold winter, the first produce of the season has finally grown.
As they reap their harvest, they can appreciate HaShem's blessing which makes the crops grow.
In the Beit HaMikdash, we showed our gratitude to HaShem for providing us with food.
On the second day of Pesach, the spring festival, the season's first sheaves of barley are offered before any other grain could be harvested (see negative Mitzvah 190).
A lamb was also sacrificed to complete this offering of thanks to HaShem.
On the holiday of Shavuot, sacrifices are to be brought in addition to the daily offering.
Shavuot is the festival celebrating the time when the Torah was given to us. The Torah is compared to bread.
They are both "the staff of life."
While bread sustains us and nourishes our bodies, the Torah is the life of our souls. On Shavuot, we are commanded to bring two breads as an offering to HaShem.
On the first day of the New Year, sacrifices are to be brought in addition to the daily offering.
The tenth day of Tishrei (the seventh month when counting from Nisan), is Yom Kippur, the Day of Atonement.
On Yom Kippur, we are commanded to bring sacrifices in addition to the daily offering.
On every day of the Sukkot holiday, sacrifices are to be brought in addition to the daily offering.
Each day has its own designated sacrifices.
The eighth day of the Sukkot holiday is the festival of Shemini Atzeret.
On this day, sacrifices are to be brought in addition to the daily burnt offering.
שיעור קסז
מצות עשה מג
מצוה מג: היא שצוה להקריב קרבן מוסף על התמיד כל שבעת ימי הפסח. והוא אמרו יתעלה שבעת ימים תקריבו אשה לה'. (אמור, תמידין ומוספין פ"ז):
מצות עשה מד
מצוה מד: היא שצוה להקריב מנחת העומר, והיא מנחת שעורים, ביום ששה עשר בניסן ונקריב עמה כבש תמים בן שנתו לעולה, והוא אמרו יתעלה והבאתם את עומר וגו'. מנחה זו היא הנקראת בכורים, ואליה רמז באמרו יתברך שמו ואם תקריב מנחת בכורים. ולשון מכילתא כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה שהם חובה, אחד ואם תקריב מנחת בכורים, אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר תקריב מנחת בכוריך חובה ולא רשות. וכבר התבארו משפטי מצוה זאת כלם בשלמות בפרק עשירי ממנחות. (אמור, תמידין ומוספין פי"ז):
מצות עשה מה
מצוה מה: היא שצוה להקריב קרבן מוסף גם כן ביום חמשים מהקרבתם העומר שהוא ששה עשר בניסן, וזהו מוסף עצרת הנזכר בספר במדבר סיני. והוא אמרו יתעלה וביום הבכורים בהקריבכם. (פינחס, תמידין ומוספין פרק ח):
מצות עשה מו
מצוה מו: היא שצונו להביא שתי הלחם חמץ למקדש עם הקרבנות שהם יבאו בכלל הלחם בעצרת המוגבל להקריב קרבן כמו שבא בויקרא, ושיאכלו הכהנים שתי הלחם אחר הנפתם עם כבשי השלמים, והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. וכבר התבאר במנחות שזה הקרבן הבא בגלל הלחם חלוק ממוסף היום ושזה זולת זה. וכבר בארנו אנחנו זה באור מספיק בפירוש מסכת מנחות. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו כולם במסכת מנחות בפרק ד' וח' וי"א. (אמור, תמידין ומוספין פ"ח):
מצות עשה מז
מצוה מז: היא שצוה שנקריב קרבן מוסף ביום ראשון מתשרי והוא מוסף ראש השנה. והוא אמרו יתברך ובחדש השביעי באחד לחדש ועשיתם עולה לריח ניחוח לה'. (פינחס, תמידין ומוספין פ"ט):
מצות עשה מח
מצוה מח: היא שצונו להקריב קרבן מוסף ביום עשירי מתשרי. והוא אמרו יתברך ובעשור לחדש השביעי והקרבתם עולה אשה לה'. (פינחס תמידין ומוספין פ"י):
מצות עשה נ
מצוה נ: היא שצוה להקריב קרבן מוסף בחג הסכות, והוא אמרו יתעלה והקרבתם עולה, וזהו מוסף החג. (פינחס, תמידין ומוספין פ"י):
מצות עשה נא
מצוה נא: היא שצוה להקריב קרבן מוסף בשמיני של חג והוא מוסף שמיני חג העצרת. ומה שחייבו שנמנה מוסף זה בפני עצמו חלוק מכלל ימי הסכות, היות הנדרש אצלנו שמיני עצרת רגל בפני עצמו, וזה מבואר תכלית הבאור. (פינחס, תמידין ומוספין פ"י):