ב״ה


Hayom Yom
Tanya
3 Chapters
Per Day
1 Chapter
Per Day
Sefer
HaMitzvos
Sefer HaMitzvos for 20 Iyyar, 5786

Negative Mitzvot 353;
Positive Mitzvah 149

Negative Mitzvah 353: It is prohibited to act immodestly with any person that we are forbidden to marry
Leviticus 18:6 "No person shall approach a close relative and act immodestly"

A person must not act immodestly in any way.

In the previous Negative Mitzvot, the Torah listed certain cases where one person may not have a relationship with another.

In this Negative Mitzvah, the Torah further warns us that a person must should not act even slightly immodestly with any of the people with whom marriage is forbidden, even if one does not intend to take that woman as a wife or that man as a husband.


Introduction to Mitzvot 149 -153:

Signs for Kosher Animals

Can you think of the many different signs you use to set aside one type of thing from another? There are plenty! Let's try to list some together.

In the kitchen, your mother may have meat cabinets and towels marked in red, while the dairy is marked in blue.

Your older sister may have round stickers for her cassettes that play only music and square ones for songs with words. In your own school- bag, your notebook has different colored dividers to separate one subject from another.

In the Torah, we also find the use of signs to specify different things.

HaShem gave certain animals special signs to enable us to tell that they are kosher and can therefore be eaten.

There are specific kosher signs for animals and beasts, birds, fish and flying insects. If those signs are found, the animal may be then prepared in the special kosher manner and eaten.


Positive Mitzvah 149: Checking for Signs in Animals and Beasts
Leviticus 11:2 "These are the beasts which you shall eat"

The Torah commands us to search for the kosher signs on the animal. These signs are:

  1. chewing the cud; and,
  2. having split hooves (see Negative Mitzvah 172).
ספר המצות: כ׳ אייר ה׳תשפ״ו

שיעור צד

מצות לא תעשה שנג

מצוה שנג: הזהיר מהקרב אל אחת מהעריות האלו ואפילו בלא ביאה כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מן הפעולות הזרות, והוא אמרו באזהרה מזה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, כאילו יאמר לא. תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ערוה. ולשון ספרא לא תקרבו לגלות ערוה אין לי אלא שלא יגלה מנין שלא יקרב תלמוד לומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, אין לי אלא נדה שהיא בבל תקרב ובל תגלה מנין לכל העריות שהן בבל תקרבו ובל תגלו תלמוד לומר לא תקרבו לגלות, ושם אמרו ונכרתו הנפשות העושות מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תקרבו יכול יהיו חייבים כרת על הקריבה תלמוד לומר העושות ולא הקרבות. וכבר נכפלה האזהרה באיסור אלו הדמיונות ואמר לבלתי עשות מחקות התועבות, אולם אמרו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. הנה לא הזהיר בשני אלו הלאוין מחקות התועבות בלבד, אבל אמנם יזהיר בהם מהתועבות עצמן אשר ביארם אחר זה, וזה שהוא הביא שני לאוין בכלל על כל העריות, ובעבור שהזהיר שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, וזה כולל מה שהיו עושין מן הזמה ומעבודת האדמה מרעית המקנה וישובי הארץ גם כן, שב ובאר כי אלו הפעולות אשר הזהיר מהם הוא כך וכך עריות לא תגלה וכמו שבאר בסוף המאמר ואמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ. ולשון ספרא יכול לא יבנו בתים ולא יטעו כרמים כמותם תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחקים החקוקים להם ולאבותיהם, ושם אמרו מה היו עושים האיש נושא איש ואשה נושאת אשה ואשה לשני אנשים. הנה התבאר כי אלו הלאוין שהם כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו הם אזהרה מבעילת כל העריות בכלל, ואחר כן כפל האזהרה בפרט ערוה ערוה. וכבר בארנו אנחנו משפטי אלו המצות בשביעי מסנהדרין ובחבורנו הגדול ובארנו שלוקים עליהם. ומה שראוי שתדעהו הוא שכל אשה שחייבין כרת עליה שהנולד מהביאה ההיא שחייבין עליה כרת יקרא ממזר והוא שריחקו האל יתעלה. בין שהיתה אותה ביאה בזדון בין בשוגג הולד ממזר חוץ מן הנדה לבד שהולד הנולד ממנה אינו ממזר, אמנם נקרא בן הנדה. וכבר התבאר זה ברביעי מיבמות (אחרי, קדושה הלכות אסורי ביאה):

מצות עשה קמט

מצוה קמט: היא שצונו לבדוק בסימני בהמה וחיה השחוטין והוא שיהיו מעלה גרה ושוסע שסע ואז יהיו מותרין לאכלן, והיותנו מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין הוא מצות עשה, והוא אמרו יתברך זאת החיה אשר תאכלו. ולשון ספרי אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה, רוצה לומר הבהמה שיהיו בה הסימנין האלו מותר לאכלה ויורה בו שהבהמה שאין בה אלו הסימנים אינה מותרת באכילה, וזה לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה כמו שהוא שרש אצלנו, ולכן אמר אחר המאמר הזה אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין תלמוד לומר את הגמל וגו' כמו שאבאר במצות לא תעשה. הנה כבר התבאר שאמרו אותה תאכלו מצות עשה. והענין במצוה זו שאנו מצווין לבדוק הסימנין האלו בבהמה וחיה ואין מותר לאכלן זולת זה והדין הזה הוא מצוה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת חולין ובבכורות. (ויהי ביום השמיני, קרושה הלכות מאכלות אסורות פ"ב):

ספר המצות - כ׳ אייר ה׳תשפ״ו