Negative Mitzvah 149 and Positive Mitzvah 132
Portions of some sacrifices may only be eaten by the priest.
These sacrifices are the sin-offering, the guilt-offering, and the communal peace-offering.
A non-priest, called "a stranger" in this verse, is forbidden to eat from sacrificial meat.
One day, when Shira came home from school, she found a brand new doll house that she had wanted for a long time.
She ran up to her mother and hugged her tightly.
"Oh! Thank you so much, Mommy!" she exclaimed.
"You're always doing so many nice things for me. I think you are the best mother anywhere ! "
"Do you really?" her mother asked with a smile.
"Of course" Shira replied. "You care for me. You buy my clothes. You cook delicious meals. You help me with my homework. You take me for rides. You let me have friends over - and now this doll house!"
Suddenly, Shira felt even more appreciative of her mother than ever.
She had just told her mother about all the wonderful things she did for her. By saying them, she felt more thankful than when she just thought of them.
When the Jew presents his first fruits (Positive Mitzvah 125), he is commanded to make a declaration.
As he stands in the Beit HaMikdash, watching his basket of luscious, ripened fruit placed near the altar by the priest, he gives thanks to HaShem for His generosity.
He relates a short history of the Jewish nation; how HaShem took us out of slavery in Egypt and brought us to the holy land of Eretz Yisrael.
It is the first fruit of that Holy Land that he is now bringing.
The obligation to declare his thanks to HaShem helps him appreciate HaShem's generosity more than he had before he actually said these things.
שיעור קמ
מצות לא תעשה קמט
מצוה קמט: שהזהיר הכהנים מאכול בכורים בחוץ. והוא אמרו יתעלה לא תוכל וגו' ותרומת ידך אלו בכורים, שהוא לא הניח בזה הפסוק דבר שהוא טעון הבאת מקום שלא זכרו בבאור, ואמר בכלל ותרומת ידך הוא בכורים בלא ספק שבאר בהם שטעונין הבאת מקום, ואולם התרומה וא ידוע שאינה טעונה הבאת מקום ואיך יזהיר מלאכול אותה בשעריך. ולשון ספרי לא בא הכתוב אלא לאוכל כורים שלא קרא עליהן שהוא עובר בלא תעשה. וכבר הון, באר בסוף מכות (דף י"ט) שאין חייבין עליהן אלא קודם יניחם בעזרה, אבל משהניחם בעזרה פטור עליהן אע"פ לא קרא, ובבכורים גם כן התנאי שבמעשר שני רוצה לומר אינו חייב עליהן כשאכלן בחוץ כל מי שאכלן בחוץ עד שיראו פני הבית, וכשאכל מהם כל מי שאכלן אחר שראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה לבד אם היה כהן, אולם הישראל הוא מחוייב מיתה בידי שמים כל זמן שיאכל בכורים אפילו אחר קריאה. ובבאור אמרו בבכורים (ר"פ ב') התרומה והבכורים חייבין עליהן חומש ומיתה ואסורים לזרים, ואם אכל אותם זר אם היה מזיד חייב מיתה ובשוגג מוסיף חומש כדין התרומה בשוה, כי מאחר שקראם הכתוב ותרומת ידך נתחייבו במשפטי תרומה. וראוי לך שתבין הנה הבנה טובה עד שלא תשתבש עליה, וזה שהכהן שיאכל בכורים משראו פני הבית קודם הנחה בעזרה. לוקה, ואזהרתו מהכא לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ותרומת ידך, כמו שהתבאר במכות (דף י"ז) כישראל במעשר שני שהוא לוקה על אכלו חוץ למקומו אע"פ שהוא שלו, ואמנם הישראל כשאכל בכורים אחר שראו פגי הבית כל זמן שאכלם חייב מיתה, ואזהרתו מוכל זו. לא יאכל קדש, כמו שבארנו במצוה קל"ג מאלו המצות. (ראה, הלכות בכורים פ"ג):
מצות עשה קלב
מצוה קלב: היא שצונו לספר טובותיו אשר היטיב לנו והצילנו. מתחיל בענין יעקב אבינו ומסיים בעבודת המצריים וענותם אותנו ולשבחו על כל זה ולבקש ממנו להתמיד הברכה כשיביא הבכורים, והוא אמרו יתעלה וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ומה שבא אחר זה מהפרשה כלה, וזאת המצוה כלה נקראת מקרא בכורים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת בכורים ובפרק ז' מסוטה. ואין הנשים חייבות בה. (והיה כי תבא, זרעים הלכות מעשר שני פי"א):