Positive Mitzvah 89;
Negative Mitzvot 145, 148
Introduction to Mitzvot 88 - 89:
Partaking of the Sacrifices
HaShem wants the holiness of the Beit HaMikdash to reach out and effect the world in all ways.
The Torah teaches us that the special closeness attained by bringing sacrifices must be more than something understood by the mind.
He wants it to become a physical part of a person as well.
Therefore, parts of the sacrificial meat or meal are to be eaten by the priest and his family.
When a sin offering or guilt offering is brought, it is a Mitzvah for the priest to eat from those portions that were not offered on the altar.
The eating of the meat is part of the atonement for the person who brings the sacrifice.
Sometimes, portions of the sacrifices are eaten by the priests and others, by the person who brings them.
he sin-offerings and guilt-offerings must be eaten in the specific area of the Beit HaMikdash called the "Azarah", the Temple courtyard.
We are cautioned not to eat this sacrificial meat anywhere outside this area. (This Negative Mitzvah applies to priests as well.)
The first-fruits of the crop (Bikurim) must be brought to Jerusalem and given to the priest (See Positive Mitzvah 125).
This Negative Mitzvah prohibits the priest from eating these first-fruits outside of Jerusalem.
שיעור קסא
מצות עשה פט
מצוה פט: היא שצוה הכהנים לאכול בשר קדשים כלומר החטאת והאשם שהם קדשי הקדשים, והוא אמרו ואכלו אותם אשר כפר בהם. ולשון ספרי מנין שאכילת קדשים כפרה תלמוד לומר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, כיצד כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין. ומתנאי מצוה זו שהיא האכילה שהיא מצוה אמנם תהיה ליום ולילה עד חצות ואחר כך תאסר אכילת החטאת ההיא או האשם, אמנם תהיה אכילת מצוה בזמן המוגבל. ומבואר הוא שמצוה זו מיוחדת בזכרי כהונה ואין נשים חייבות בה כי קדשי הקדשים שבא בהם הכתוב לא תאכלנה הנשים. אמנם שאר קדשים כלומר קדשים קלים הנה הם יאכלו לשני ימים ולילה אחד זולתי תודה ואיל נזיר שהם ליום ולילה עד חצות ואע"פ שהם קדשים קלים ותאכלנה הנשים גם כן אלו הקדשים קלים ואכילתם גם כן נגררת אחר המצוה, וכן גם כן תרומה הנה אכילתה נגררת אחר המצוה אבל אין אכילת הקדשים קלים ותרומה כאכילת בשר חטאת ואשם. כי אכילת הבשר הזה מן החטאת ומן האשם בם תשלם כפרת המתכפר כמו שבארנו ובא לשון הצווי באכילתם מה שלא בא בקדשים קלים ותרומה ולפיכך הוא נגרר אחר המצוה והאוכל אותם עושה מצוה. ולשון ספרי עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש מה עבודת מקדש מקדש ידיו ואח"כ אוכל אף אכילת קדשים. מקדש ידיו ואח"כ אוכל. וכבר התבארו דיני מצוה זו בזבחים. (ואתה תצוה, מעשה הקרבנות פ"י):
מצות לא תעשה קמה
מצוה קמה: שהזהירנו מאכול חטאת ואשם חוץ לעזרה. והוא אמרו יתעלה בזה הפסוק בקרך וצאנך כאילו אסר לא תוכל לאכול בשעריך. ובא הפירוש בקרך צאנך לא בא הכתוב אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שהוא עובר בלא תעשה וזה לוקה, וכן אוכל קדשים קלים חוץ לחומות גם כן לוקה כמו שכתוב בגמרא מכות (דף י"ז) שאכילת כל דבר חוץ למקום אכילתו לא תוכל קרינא ביה. (שם, הלכות מעשה הקרבנות פי"א):
מצות לא תעשה קמח
מצוה קמח: שהזהירנו שלא לאכול זר מבשר קדשי הקדשים. והוא אמרו יתעלה וזר לא יאכל כי קדש הם. ואינו חייב מלקות עד שיאכל בעזרה אחר זריקת דמים. (ואתה תצוה, שם):