Introduction from the Sefer Hamitzvot for Youth
The Introduction to the Positive Mitzvot and
the Negative Mitzvot
by the author, Malka Touger
INTRODUCTION to SEFER HAMITZVOT
MITZVOT ASEH - (Positive Mitzvot)
"The Torah which Moses commanded us is the inheritance of the congregation of Jacob" (Deuteronomy 33:4)
This verse teaches us that from the moment a Jewish child is born, s/he acquires an infinitely abundant inheritance; the entire Torah belongs to him.
Our Sages (Talmud: Makkot 23b) explain that this verse also serves as the source, which teaches us the exact number of Mitvot.
The numerical value of the Hebrew word Torah, is 611.
Moses conveyed 611 Mitzvot, to the Jewish people.
The first two of the ten commandments - "I am the L-rd, your G-d," and "You shall have no other gods before Me," we heard from G-d, Himself, at Mount Sinai.
Thus, there are a total of 613 mitzvot which the Jewish people are commanded to observe.
There is a very close bond between these mitzvot, "the Torah which Moses commanded us," and Jewish children.
Before G-d gave the Torah to the Jewish people, He demanded guarantors for this valuable treasure with which He had promised to entrust them.
The only guarantors He was willing to accept were the Jewish children (Shir HaShirim Rabbah).
Thus, it is the Jewish children's study and observance of these mitzvot which ensure our people's continued connection with the Torah.
This set of books was composed with the intention of clearly outlining these mitzvot and describing them in a manner that will allow a youth or child to conceive of them in terms that he can relate to.
Our definition of the 613 mitzvot is based on the Rambam's Sefer HaMitzvot and we follow the order of that classic text.
Thus, (the printed set) is divided into two volumes:
Positive Mitzvot - deeds and thoughts which the Torah commands us to fulfill and accomplish; and Negative Mitzvot - deeds and thoughts which the Torah prohibits.
Our listing of each Mitzvah begins with two introductory lines:
- The first line gives the number and name for the Mitzvah.
- The translated Hebrew verse, from which the Mitzvah was derived.
(Sometimes, different commandments are derived from the same verse and, therefore, it will seem that the verse is repeated. Thus the first line which describes each Mitzvah should be read carefully.)
Afterwards, follows a description of the mitzvah and in many instances, a story, example, or explanation intended to provoke the readers thought.
These ideas were taken from various sources:
Sefer HaMitzvot, Sefer HaChinuch, various Medrashim, and the teachings of Jewish Sages and educators throughout the centuries.
We did not intend to give, the reasons for the mitzvot.
Rather, we want to stimulate the thinking process and give the opportunity to view the mitzvot (many of which deal with situations and circumstances foreign to contemporary life) in terms that are relevant and meaningful.
We did not choose these ideas with the intention of excluding others.
On the contrary, Torah has no limits and each mitzvah can be approached from many different perspectives.
It is our hope that the ideas we present will motivate our readers to search for and discover further insights.
In some places, where appropriate, a short introduction to the group of Mitzvot that follow is given. This introduction further clarifies the general perspective of the Torah in regard to a group of specific commandments.
It must be noted that many Positive Mitzvot correspond to Negative Mitzvot.
However, they are counted as two mitzvot because each contributes a necessary dimension.
For instance, the first Negative Mitzvah tells us that we must not believe in any other god or gods except for HaShem, while the first Positive Mitzvah tells us that we must believe in HaShem.
These two mitzvot complement each other.
Since it is possible to believe in HaShem and, also, believe that there are other gods, the first Negative Mitzvah tells us that "We should not have any other gods."
However, it is also possible that someone may not believe in G-d at all!
Therefore, the first Positive Mitzvah makes it clear that we must believe in HaShem. Thus, together, these two Mitzvot, one positive and one negative, form a complete unit.
INTRODUCTION TO THE NEGATIVE MITZVOT
Mitzvot Lo Taaseh
There are 365 "Negative Mitzvot" in the Torah.
These Mitzvot are called "Negative Mitzvot" because they deal with "prohibitions" - those things which the Torah forbids.
Many Negative Mitzvot correspond to Positive Mitzvot.
For instance, the first Positive Mitzvah tells us that we must believe in HaShem.
Since it is possible to believe in HaShem and, also believe that there are other gods, the first Negative Mitzvah tells us that "We should not have any other gods."
Together, these two Mitzvot, one positive and one negative, form a complete unit.
Negative Mitzvot teach us that we must not act in a certain way, or do certain things, or even, at times, say something in the wrong way.
Each Mitzvah has two introductory lines.
The first line gives the number (in bold) and a short description of the Mitzvah.
The second line quotes the verse (in blue) from where the Mitzvah was taken.
Following these introductory lines an explanation to the Mitzvah is given.
Sometimes, different commandments have their source in the same verse and, therefore, it may seem that the verse is repeated.
Thus the first line which describes each Mitzvah should be read carefully.
In some places, where appropriate, a short introduction to the group of Mitzvot that follow is given. This introduction further clarifies the general prospective of the Torah in regard to a group of specific commandments.
שיעור א
הקדמת הרמב"ם לספר המצוות
:פתיחה אמר הרב מרנא ורבנא משה עבד האלהים בן כבוד מרנא ורבנא הרב ר' מיימון ז"ל. מפני שקדם לנו החבור המפורסם אשר קראנו אותו פירוש המשנה, והיתה כוונתנו בחבור ההוא לקצר ביאור ההלכה מן המשנה, ולא היתה בו כוונתנו להשלים דין כל מצוה ולהביא כל מה שיצטרך מאסור ומותר וחיוב ופטור, כמו שיתבאר למי שישתדל באותו החבור. ראיתי ג"כ שאחבר חבור יכלול כל דיני התורה ומשפטיה עד שלא יהיה דבר חסר ממנו, ושאעשה בו דבר שהוא מנהגי לעשותו, לעזוב זכרון המחלוקת והמאמרים הנדחים, ושלא אביא בו כי אם הלכה פסוקה, ושיהיה החבור ההוא כולל כל דיני תורת משה מה שצריך בזמן הגלות ומה שאיננו צריך. והיה הנאות אצלי להפיל ממנו האריכות והסמיכות בזכרון בעל הקבלה, עד שלא אומר דברי ר' פלוני ולא ר' פלוני אומר כך וכך בכל מאמר, אבל אזכיר חכמי המשנה וחכמי התלמוד ע"ה זכרון כולל בתחלת החבור, ואומר כי דיני התורה כלם והיא תורה שבעל פה מקובלים מפלוני ומפלוני עד עזרא עד משה רבינו, ואזכור עם כל אחד ואחד מי שמקבלים ממנו, כל זה לבקשת הקצור. וכן ראיתי שלא אחברהו בלשון ספרי הנבואה לפי שהלשון ההוא קצר בידינו מהשלים עניני הדינים בו. וכן לא אחברהו בלשון התלמוד לפי שלא יבינוהו מאנשי אומתנו כי אם יחידים, ומלות ממנו זרות וקשות אפילו לבקיאים בתלמוד, אבל אחברהו בלשון המשנה כדי שיקל זה לרוב, ואשלים בו כל מה שהתאמת והתברר ממאמרי התורה עד שלא יחסר שום שאלה צריכה שלא אזכרה, או אזכור שרש תצא ממנו השאלה ההיא מהר מבלתי עיון דק, כי כוונתי בו גם כן הקצור עם הכללות, עד שימצא בו כל מה שימצא במשנה ובתלמוד ומספרא וספרי ותוספתא, וכל מה שהוציאו הגאונים המתאחרים ובארו ופירשו מאסור ומותר טמא וטהור פסול וכשר חייב ופטור משלם ואינו משלם נשבע ופטור מלישבע, ובכלל שלא יצטרך עמו אחר התורה ספר אחר זולתו לדעת ממנו דבר שיצטרך בכל התורה בין מדאורייתא בין מדרבנן: וכאשר כוונתי בדעתי התכלית הזאת, שמתי מחשבתי באיזה פנים אחלק החבור ושעריו, איך ראוי שיהיה, אם אחלקהו כמו חלוק המשנה ויספיק לו דרכו, או אם אחלקהו חלוק אחר ואקדים מה שיחייב העיון שהוא היותר ראוי והיותר נקל ללמוד. ונראה לי שהטוב שתהיה חלוקתו שיושם הלכות הלכות מקום מסכתות המשנה, עד שיאמר בו הלכות סוכה הלכות לולב הלכות תפילין הלכות ציצית הלכות מזוזה, ושאחלק הכלל לפרקים והלכות כמו שתעשה המשנה, עד שיהיה דרך משל בהלכות תפילין פרק ראשון ושני ושלישי, וכל פרק נחלק להלכות כדי שיהיה נקל לדעת אותו על פה למי שירצה או לזכור דבר ממנו, והוא מבואר כי בהיות החלוקה כן, שהמצוה אחת עשה או לא תעשה אין ראוי לחלק דיניה בשני ענינים, אבל כל מה שיצטרך בה מן החלוקה יהיה בפרקים שבאותו הכלל, ופעמים יהיה בכלל האחד מספר כמה מן המצות, אם בעבור שיהיה להם ענין אחד שיכללם, או שיהיו המצות בכוונה אחת, ואומר דרך משל כי כשאדבר בע"א ואזכיר בזה הכלל הלכות ע"א, הנה אחבר בו דיני מצות רבות מסית ומדיח ומעביר למולך ומתנבא בשמה ועובד אותה וזולת אלו ממה שהוא מן המצות בענין ע"א לבד, וכן כשאומר הלכות אסורי מזבח אדבר ככלל ההוא על שאור ודבש ובעלי מומין ואתנן זונה ומחיר כלב והדומה להם, כי אלו המצות כלם יש להם ענין אחד יכללם והוא שהם דברים שנאסרה הקרבתם: ומפני זאת הכוונה באתי וראיתי שהוא ראוי שאשים תחלה בפתיחת הספר מספר המצות כלם עשה ולא תעשה עד שתבוא חלוקת הספר על כללם, ולא תמלט מצוה שלא נשלים הדבור בדיניה אם בפרט כמו סוכה ולולב וציצית, כי כל אחת מהן סובלת הדבור בפרט, או על כלל מצות מהם כמו שזכרנו אחר שנמנה אותם, ונאמר שהלכות ע"א אלו יש להם כך וכך מצות עשה והם אלו ואלו, וכך וכך מצות לא תעשה והם אלו ואלו, זה כלו להשמר שלא יעדר ממנו דבר שלא אדבר בו, ובזכרי כל המצות במספר הייתי בטוח מזה: ואחר שנשלם לי זה הענין והשת דלתי לעשות הספר ולזכור המצות כלם זכרון מוחלט ומספרם בפתיחת הספר, התעוררתי אל השרש שכבר עלה בדעתי זה שנים רבות, והוא במה שמונין מנין המצות הנה נשתבשו בו רבים בענינם לא אוכל ספר גודל גנותם, כי כל מי שהשתדל למנותם או לחבר ספר מדבר מהכוונה הזאת, נמשכו כלם אחר דברי בעל הלכות גדולות ולא נטו מכוונתו במספרם כי אם נטיה קטנה, כאילו הם כולם עמדו אצל מאמר האיש עד שבעל ספר המצות המפורסם ראיתי שהרגיש על חלק קטן משבושי בעל הלכות גדולות והרחיק שימנה בקור חולים ונחום אבלים כמו שמנה בעל הלכות, ומה שהרחיק הוא רחוק אבל הביא יותר רחוק ממנו ונמשך אחריו במה שהוא יותר מגונה כמו שהתבאר למי שיעיין במאמרנו זה. ויודע האל יתברך ודי בו עדות כי אני כל מה שהשתכלתי בשבושם במה שימנו והיותם מונים מה שנראה בתחלת המחשבה שאין ראוי למנותו, נמשכו קצתם אחר קצתם בזה מבלתי השתכלות גדול, וזה אצלי קשי מזלנו. ונתאמת אצלי חיוב יעוד אשר יעדנו ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא: וכן כל מה ששמעתי האזהרות רבות המספר המחוברות אצלנו בארץ ספרד, נהפכו עלי צירי למה שאראה אותו מפרסום העניין והגלותו, ואם אין להאשימם כי מחבריהם היו משוררים לא רבנים והראוי להם מצד מלאכתם השלימוה מערבות המאמר ויופי הסדור, אבל במובן מהדברים נמשכו בו אחר בעל הלכות גדולות וזולתו מהרבנים המתאחרים. וכאשר התבוננתי בזה וידעתי פרסום הענין הזה בידי ההמון, ידעתי כי אם אזכור אני המנין האמתי שראוי שימנה זכרון מוחלט מבלתי ראיה, הנה הקורא הראשון שיקראהו יחייב במחשבתו שזה טעות, ותהיה ראית הטעות אצלו ראותו בחלוף מה שזכר פלוני ופלוני, כי זהו בכל רוב אנשי הסגולה בזמננו זה כי לא יבחנו המאמר בענינו אבל בהסכימו למאמר מי שקדם בלתי בחינת המאמר הקודם, כל שכן ההמון: ולכן ראיתי שאקדים לפני החבור שזכרתי מאמר, והוא הספר הזה, שאבאר בו ענין המצות ואיך ראוי שימנו, ואביא ראיה על זה מכתובי התורה וממאמרי החכמים בפירוש, ואקדים שרשים ראויים לסמוך עליהם במצות ובמספרם, וכשיתאמת מספרם במאמר הזה בראיה מבוארת אין ספק בה, אז יתבאר למי שיקראהו טעות כל מי שמנה חלוף מה שמנינו אנחנו. ואין אנחנו צריכין להשיב על כל אחד בפרט ולא לבאר טעותו, כי התועלת והתכלית המכוונת בזה המאמר תגיע למבקשיה בזולת זה. וזה כי אני אבאר המצות כלם ומספרם מצוה מצוה ואביא ראיה על כל מה שיש בו ספק ואין כוונתי בזה המאמר לבאר דין מצוה מן המצות אבל מספרם לבד, ואם אבאר מהם בעת שאזכרם אבאר אותו על צד באור השם, עד שידע זה הצווי או האזהרה על אי זה דבר הוא נופל, וכשתגיע ידיעת מספרם כראיה מזה המאמר אז אזכרם זכרון מוחלט בתחלת החבור הכולל במה שזכרנו: ואני עתה מתחיל בזכרון השרשים שראוי לסמוך עליהם במספר המצות, והם י"ד שרשים, אחר שאקדים: כל המצות שיכללם ספר התורה אשר נתן לנו האל יתעלה הם תרי"ג מצות, מהן מצות עשה רמ"ח מספר איברי האדם, ומהן מצות לא תעשה שס"ה מספר ימי השנה השמשית. וזה המספר נזכר במצות בתלמוד בסוף גמרא מכות (דף כ"ג:) אמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני, שס"ה כנגד ימות החמה רמ"ח כנגד איבריו של אדם. ואמרו גם כן (תנחומא פרשת תצא) על דרך הדרש, כי היות מצות עשה מספר כל האיברים, כלומר כל אבר ואבר אומר לו עשה בי מצוה, והיות מצות לא תעשה מספר ימי השנה, כלומר כל יום ויום אומר לו לאדם אל תעשה בי עבירה. וזה מה שלא יסכל בו אחד ממי שמנה המצות, רוצה לומר שזהו מספרם, ואמנם נשתבשו בו שבוש גדול בזכרון הדברים המנויין כמו שיתבאר במאמר הזה, וזה מפני שנעלם מהם עניני אלו השרשים הי"ד
:השרש הראשון מהם שאין ראוי למנות בכלל הזה המצות שהם מדרבנן
.השרש השני שאין ראוי למנות כל מה שלמדין באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או ברבוי
:השרש השלישי שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות
:השרש הרביעי שאין ראוי למנות הצוויין הכוללים כל התורה
:השרש החמישי שאין ראוי למנות טעם המצוה מצוה בפני עצמה
:השרש הששי שהמצוה שיהיה בה עשה ולא תעשה, ראוי שימנה עשה שבה עם מצות עשה ולא תעשה שבה עם מצות לא תעשה
:השרש השביעי שאין ראוי למנות דקדוקי משפטי התורה
:השרש השמיני שאין ראוי למנות שלילות החיוב עם האזהרה
:השרש התשיעי שאין ראוי למנות הלאוין והעשה, אבל הדברים המוזהר מהן והמצווה בהם
:השרש העשירי שאין ראוי למנות ההקדמות שהן לתכלית אחת מן התכליות
:השרש האחד עשר שאין ראוי למנות חלקי המצוה בפרט חלק חלק בפ"ע כשיהיה המקובץ מהם מצוה אחת
:השרש השנים עשר שאין ראוי למנות חלקי מלאכה מן המלאכות שבא הצווי בעשייתם כל חלק וחלק בפני עצמו
:השרש השלשה עשר שהמצות לא ירבה מספרם כמספר הימים שתתחייב בהן המצוה ההיא
:השרש הארבעה עשר שאין ראוי למנות העמדת הגדרים* במצות עשה